הטווס מסילוואן מאת עלמה גניהר
ההצגה גוללת את סיפור 3000 השנים המפרידים בין ממלכת דוד לבית ישן בכפר סילוואן, שהופך לבית מריבה. קבוצת יוצרים, יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים, מביאה את נקודת מבטם על הנושא ומאגדת אותו לכדי הצגה.
סילְוָאן (سلوان) היא שכונה במזרח ירושלים, שבה מתגוררים כיום כ-50.000 פלסטינים וכ-500 מתנחלים. לאורך השנים, השתלטו עמותות ימין על נכסים בסילוואן ואכלסו אותם מחדש במשפחות יהודיות ובישיבות. משנות ה-70 מנהלת עמותת אלע”ד את הפרויקט הארכיאולוגי “עיר דוד”, במסגרתו מתבצעות חפירות ונחפרות מנהרות תחת בתי התושבים. עד כה לא נמצאה כל עדות ארכיאולוגית המעידה על שהותו של דוד המלך באזור זה. חבורת השחקנים והשחקניות, יהודים וערבים, בהנהגתם של הבמאים סיני פתר וחן אלון, התכנסה כדי להעלות מחזה העוסק במצב בסילוואן. לאחר תחקיר עמוק וסיורים בשכונה, נוצרו מפגשי אימפרוביזציה בהם העלו השחקנים את רשמיהם מהמקום ומהדמויות שפגשו. על סמך מפגשים אלו, רקחה המחזאית עלמה גניהר דרמה מרתקת בעברית ובערבית, שמפליאה להציג את המצב הבלתי-אפשרי בשכונה ומעניקה טיפול רגיש ואמפתי לכל הדמויות, לכל צד בסכסוך. את המחזה מעבה בימוי חכם שמעביר את הקהל בכמה מקומות התרחשות ומאפשר לחלק מהשחקנים לגלם שתי דמויות, שהאינטראקציה ביניהן יוצרת עוד רובד של מורכבות במחזה לא פשוט מלכתחילה.
המחזה זכה בפרסי “קיפוד הזהב” של תיאטרון הפרינג’ הישראלי 2015 בקטגוריות הצגת השנה, שחקן המשנה (ג’ורג’ אסכנדר) ושחקנית המשנה (סמירה סרייה) והיה מועמד גם בקטגוריית מחזאי השנה (עלמה גניהר).
בני ערובה מאת עמנואל רובלס
תרגום: דורון תבורי
הזמן יולי 1812. מנהיג צבא המורדים של וונצואלה, מירנדה, ניגף במערכת דמים על ידי הגנרל הספרדי מונטברדה.
סימון בוליבר, שלישו של מירנדה, נמלט, מוסתר ע"י פטריוטים נאמנים, הוא מצליח לברוח מאויביו. הספרדים משליטים על שלושת- רבעי המדינה, משטר דיכוי איום בו מעשי טבח ושוד הם מעשים שבשגרה.
המחזה מתרחש באולם המשמר של המטה הכללי (הספרדי) בוולנסיה שבוונצואלה.
איזקרדו, איש מלחמה נוקשה וברוטלי, מגלה שאחד מעמיתיו הקצינים בוגד ומסייע לבוליבר להימלט. נחוש בדעתו לתפוס את בוליבר ולהשמיד את 'האינדיאנים' כלשונו, ומתוך ידיעה שמונסרא – הקצין הבוגד- מחזיק במידע הנחוץ לו אודות בוליבר, הוא מחליט להעמיד את מונסרא בפני מבחן מפלצתי. שישה אנשים חפים מפשע נלקחים מהרחוב ולמונסרא ניתנת שעה אחת בלבד לגלות את מקום הימצאו של בוליבר, או שהאנשים הללו יוצאו להורג.
מונסרא, שמעשי הטבח והאכזריות הרבה היו לו לזרא, שגם בשיחה עם הכומר נתקל באטימות הדת המוכנה אף היא לצאת למלחמות עקובות מדם בשם אידיאלים ריקים, נאלץ להתמודד עם ששת האנשים תחת לחצו המתמיד של איזקרדו. הנאומים הארוכים אותם נושא איזקרדו חושפים נפש פצועה אף היא, אולם חוויותיו (כמו התעמתות עם אכזריות המורדים בעצמו) מלמדות אותו כי אין שום הדרכה אלוהית וכי האדם למוד לנפשו בעולם, מופקר לגורלו הוא בלבד.
מונסרא לעומתו מחזיק כל העת בדעה כי דרכו של אלוהים נמצאת בכל וכי מעשי הטבח והשוד אינם דרכו. הוא, שכספרדי ידע את ייסורי המלחמה עם צרפת, מסרב להסכים עם הרעיון שכעת הוא הקלגס – אם בשם המלך ואם בשם הדת. הוא רואה לנגד עיניו את גורלו של עם שלם ואת זכותו לחיות חיי חורין, גם כששת בני הערובה מוצאים להורג.
בסופו של המחזה יוצא להורג גם הוא בעוון בגידתו ואיזקרדו ימשיך לחיות עם הידיעה שנוספה לו כעת אודות זה שלא הראה רגשי חרטה וראה לנגד עיניו רק את שמחתם של האחרים, בזכות אותו כח נעלם המלכד 'עם' שלם, אותו כח שאיזקרדו (ודומיו) הבדיל עצמו ממנו לתוך עולם סגור ומנוכר.
אימתו ומצוקתו של הרייך השלישי מאת ברטולד ברכט
תרגום: תום לוי
המחזה, שמורכב ממערכונים, מציג את גרמניה הנאצית של שנות ה-30: ארץ עניה, אלימה, אנטישמית ויומרנית. הוצג לראשונה ב1938 והוא בין הראשונים לבקר את המשטר הנאצי בגרמניה.
המערכונים:
'משפחה אחת גדולה' – שני קציני SS מדברים על אומה מאוחדת ואז מתחילים לירות.
'מקרה של בגידה' – זוג שהסגיר את שכנם ל SS עצוב כי מעילו של השכן נקרע בזמן שנלקח.
'צלב הגיר' – חייל SA מסמן אנשים בצלב לבן על גבם על מנת שה SS ידעו לעצור אותם. בשיחה עם טבח ומשרתת הוא מאיים לסמן את האח של הטבח מכיוון שזה לא אמר הייל היטלר.
'משרתי האנשים' – קצין SS מתחנן לאסיר שיפסיק לומר שהוא קומוניסט כי נמאס לו להכות אותו.
'הליך משפטי' – שופט מברר עם חוקר מקרה כנגד יהודי. בעוד היהודי חף מפשע לשופט ולחוקר יש משפחה ולכן הם תוהים איזה עונש יש להטיל עליו על מנת לשמור על ביטחונם האישי.
'מחלת עבודה' – פצוע מגיע לקבל טיפול בבית החולים. המנתח מסביר שעליו לברר על חייו האישיים של הפצוע על מנת לדעת אם הוא ראוי לטיפול.
'הפיסקאי' – שני פיסיקאים קוראים בחשאי על איינשטיין אך כאשר מישהו שומע אותם הם מיד מגנים אותו כיהודי חסר תוכן.
'האישה היהודיה' – אישה יהודיה נאלצת לעזוב את בעלה על מנת להציל את הקריירה שלו. הוא מבטיח לה שזה רק לשבועיים שלושה אך נותן לה מעיל פרווה לחורף הבא.
'המרגל' – הורים רבים ונכנסים לפאניקה כאשר ילדם נעדר. הם בטוחים שהוא הולך להסגירם לשלטונות. כאשר הוא חוזר עם סוכריות הם עדין חושדים בו.
'הנעלים השחורות' – אמא מוצאת כסף לקנות לבתה נעליים חדשות אך לא מספיק כסף לשלוח אותה לנוער ההיטלרי.
'עבודות שירות' – פועלים ללא הבדל מעמד ורקע עובדים במחנות העבודה של הנאצים.
'זמן שעשוע בעבודה' – ראיון רדיו במפעל בו על כולם להיות פרו-גרמנים. קצין SA משגיח בעוד השדרן עורך את דבריהם שיהיו "מקובלים".
'הקופסא' – שאריותיו של אב מובאים לאישתו. האישה מסרבת להביט בשאריות מפחד שיקחו גם את בנה.
'שחרור' – אדם ששוחרר ממחנה ריכוז אך חבריו חושדים בשחרורו.
'צדקה מתחילה בבית' – אישה מבוגרת מקבלת חבילת צדקה מה SA. היא מסבירה לביתה שהמצב לא נורא כמו שכולם אומרים בעוד ה SA עוצר את בתה.
'שני אופים' – שני אופים נעצרים האחד כי ערבב בלחם שלו סובין והשני כי לא ערבב בלחם שלו סובין.
החקלאי" – חקלאי שומר חיטה לתת לחזיר שלו למרות שאסור.
ועוד...
הכלל והיוצא מן הכלל מאת ברטולד ברכט
גיבורה המאמינה בצדק ומזמינה את הקהל ללכת אחרי המדומיין של הצדק המשפטי. היא תובעת לדין סוחר שרצח את בעלה הסבל, אף שבעלה היה איש טוב ולא עשה לסוחר כל רע. בית המשפט מסביר לה שהסוחר צדק ברצח, מכיוון שחשד בבעלה שהוא מבקש להרוג אותו. הכלל הוא, מסביר בית המשפט לאלמנה, שהעובד המדוכא רוצה להרוג את אדונו. טוב לבו של בעלה היה היוצא מן הכלל. על כן זיכה בית המשפט את הסוחר מאשמת הרצח.
אדם הוא אדם מאת ברטולד ברכט
תרגום: אמנון אחי- נעמי
משתתפים: שתי נשים ולפחות אחד עשר גברים
סיפורו של גליגי, שהחליף את זהותו תמורת סיגר; קומדיה העוסקת בעראיות הזהות האינדיווידיואלית שאינה יודעת לשמור על ייחודה. העלילה מתרחשת בעיר ההודית הנידחת קלקאואה, המארחת, שלא בטובתה, כוח צבאי בריטי בן מאה אלף חיילים. גליגי הוא סבל אירי בן המקום, טוב- לב, מבולבל וחלש אופי.
ג'ס, פולי ואוריה הם שלושה חיילים פרועים שבזזו מקדש טיבטני בעיר כדי לקנות בשר ובירה, ונאלצו לעזור בזירת הפשע את עמיתם החייל הזללן והשיכור הכרוני ירי ג'יפ. בדרכם חזרה לבסיס הם נוכחים כי הרס"ר האיום פיירצ'יילד מחפש אחר מבצעי הפשע, וכי הם צפויים להיענש בחומרה אם יתגלו, בנוסף לעונש הכבד הצפוי להם על אבדנו של שותפם לצוות. השלושה נתקלים בדרכם בגליגי, ומתרשמים מן הקלות בה מצליחה האלמנה בגביק, בעלת הקנטינה הצבאית, להוציא ממנו תשלום על מלאכה שעשה הוא בעבורה; הם מזהים אותו מייד כאיש הדרוש להם ברגע זה, כלומר, טיפוס שאינו יודע לעמוד על שלו. לאחר דין ודברים קצר הם מצליחים לשכנע אותו להתלוות אליהם לבסיסם, ולעשן שם סיגר על חשבונם. בבסיס הם מלבישים אותו במדי חייל, נותנים בידו פנקס שירות, ולוחצים עליו ליטול בהשאלה את זהותו של חברם ג'יפ, לצורך המפקד בלבד. המפקד עובר בשלום אך בינתיים מסתבר כי לג'יפ אין כל כוונה לחזור: וואנג, כהן המקדש הטיבטני, החליט להשתמש בו כדי לכסות על נזקי השוד; הוא מלעיט אותו בבשר ובירה, ומפתה אותו להישאר במקדש בתור אל מקומי רווחי, שאינו חדל לדרוש תרומות מן המאמינים. השלושה מנסים לשכנע את גליגי להישאר עמם בתור ג'יפ, אך הוא מסרב. זמנם קצר; מלחמה עומדת לפרוץ, והגדוד מתכונן לתזוזה. אשתו של גליגי מוצאת אותו בקנטינה ומנסה להשיבו הביתה, וחשדותיו של פיירצ'יילד מתעוררים מחדש. ביאושם פונים השלושה לאלמנה בגביק, המפעילה את קסמיה על הרס"ר התאוותן ומפתה אותו להופיע בקנטינה בלבוש אזרחי (בלא המדים, הרס"ר הופך לאזרח קטן ומבולבל, ואימת החיילים מפניו נעלמת), ומסעיית להם לסבך את גליגי בעסקה פיקטיבית, שבמהלכה הוא מוכר לה פיל סינטטי שבנו החיילים ממקלות, שמיכה ובקבוק בירה. כשהוא חותם על שטר המכירה הם תופסים אותו ומאשימים אותו במכירת פיל מרכוש הצבא, ולאחר שהפיל מתפרק לפתע, במכירת פיל מזויף.
גליגי האמין עד עתה כי באופן כלשהו נפל לידיו פיל אמיתי, וכעת הוא מובל, מבולבל ומפוחד, למשפט שדה מבויים, בו הוא נידון למוות, ג'ס, פולי ואוריה ניגשים אליו בזה אחר זה, פעם פונים אליו כאל גליגי ומספרים לו על הוצאתו להורג הקרובה, ופעם כאל החייל ג'יפ, ומספרים לו על פשעו הנורא של אחד גליגי, שיוצא להורג בתוך זמן קצר. לנוכח המוות הצפוי לו מגלה גליגי נכונות גדלה והולכת להיאחז בזהותו של ג'יפ. ברגע ההוצאה להורג- שנערכת ברוב טקס אך ברובים בלתי טעונים- הוא מתעלף מאימה, וכשהוא מתעורר, הוא מתבקש מייד להספיד את הסבל גליגי שהוצא זה עתה להורג. בתשובה לשאלתו, נאמר לו כי הוא החייל ג'יפ, היוצא מייד עם הצבא למלחמה; הוא חש הקלה עצומה על שלא הוא הוצא להורג, לצד אבל אמיתי על גליגי המסכן. האלמנה בגביק והחיילים מעודדים אותו להשלים עם זהותו החדשה- שהרי אחרי הכל, אדם הוא אדם- וכך מסתיים המחזה, כשהחייל צמא הדם ירי ג'יפ, שאך אתמול היה גליגי הסבל התמים, צועד עם שאר החיילים הדומים כולם זה לזה, נכון לכיבוש ולרצח.
רצח מאת חנוך לוין
המחזה מורכב מסדרה של רציחות, ראשית של נער ערבי בידי שלושה חיילים, שלוש שנים לאחר מכן אביו של הנער, שרק ביקש לדעת מה היו מילותיו האחרונות של בנו, רוצח חתן בליל חתונתו, תוך טענה שהוא היה אחד החיילים, אונס את כלתו, ורוצח גם אותה. המערכה הבאה, כעבור חמש שנים נוספות, מתחילה בהרהוריו של פועל בניין קשיש ובאינטראקציה שלו עם צמד זונות המנסות לשדוד אותו, כשלפתע נשמע פיצוץ והמון זועם תופס את הפועל כשעיר לעזאזל ועושה בו לינץ'. באפילוג, שמתרחש שנתיים לאחר המערכה שלישית, אחד משלושת החיילים מהמערכה הראשונה, שהתעוור באחת המלחמות, מחפש אחר אביו של הנער על מנת לומר לו מה היו מילותיו האחרונות לפני שמת. בשתי נקודות במהלך המחזה - לאחר רצח הנער ולאחר רצח הפועל - מופיע שליח על הבמה המכריז על שינוי מהותי במצב בין שני העמים, ראשית ממצב מלחמה למצב שלום ולאחר מכן ממצב שלום למצב מלחמה, אך להכרזות אלה אין כל השפעה על מעשי הרצח שהתרחשו או שעתידים להתרחש.
בן ערובה מאת ברנדן ביהן
בן ערובה הינו מטובי המחזות שנכתבו בעקבות המאבק האלים שהתחולל באירלנד, בין הפרוטסטנטים לבין הקתולים. חייל בריטי נחטף ומוחזק כבן ערובה בידי ארגון המחתרת האירי (I.R.A) המאיים להרגו באם יוצא להורג חברם, שבידי הבריטים. החייל מוסתר בבית זונות, שם אין איש המעוניין במותו והכל ממשיכים לרקוד, לשיר ולשמוח כדרך האירים. המחזאי אינו מהסס להטיח ביקורת וללגלג על כל הצדדים המעורבים בסכסוך וזאת בהומור שופע ונוגע ללב.
זוהי סאטירה גרוטסקית וצלפנית על האירים ועל האנגלים כאחת, על המורים ועל השליטים, על קטנוניותה של הקנאות הלאומנית בעידן המימני, על הרבים-רבים המוסיפים עדיין לחיות במושגי העבר, על הלא-מעטים שאינם חיים בכלל בעולם של מושג כלשהו, על "חלאת האנושות" שדווקא בחזיהם פועם הלב האנושי ביותר – ועל נצח האהבה שלא ישקר, אף אם הוא מתרחש בבית-בושת עלוב ומזוהם.