אחד מהיוצרים המגוונים והפורים בעולם התיאטרון, הקולנוע והרדיו הישראלי- שרגא פרידמן.

בחייו הקצרים הספיק להיות שחקן אופי, מחבר של יצירות רבות לבמה, כוכבם של מאות תסכיתי רדיו, במאי תיאטרון וקולנוע ומתרגם.

על מסירותו למקצוע והאהבה שבה יצר תרגם שיחק וביים אפשר ללמוד מהסיפור על איך נוצר המשפט המפורסם- 'ברד ירד בדרום ספרד הערב':

"רבות התלבטנו בעת התרגום כיצד לתרגם את השיר הידוע של הגשם היורד בספרד", מספר דן אלמגור, שביחד עם פרידמן תרגמו את 'גבירתי הנאווה'. "ואז, ערב אחד, סמוך לחצות צלצל הטלפון בדירתי. על הקו היה שרגא, נרגש כולו, והוא צוהל לתוך השפופרת: 'ברד...ברד בספרד'. באמבטיה...בתוך האמבטיה... ישבתי אחרי ההצגה באמבט רותח ופתאום זה בא... הברד ירד בספרד... כך נולד המשפט 'ברד ירד בדרום ספרד הערב'."

פרידמן נולד ב25 בפברואר בשנת 1924, בוורשה בירת פולין. כשהיה בן 15 וחצי, בספטמבר 1939 נכבשה העיר בידי הנאצים, והוא ומשפחתו נמלטו דרך וילנה, מוסקבה, אודסה ואיסטנבול לביירות. רק שנתיים מאוחר יותר- ב1941 הגיעו לחיפה.

בנערותו היה חבר בחוג הדרמטי בגימנסיה הרצליה ובנוסף למד משחק בסטודיו שליד הסניף התל אביבי של הסתדרות הנוער העובד.

אחרי שירותו בחיל הנוטרים ובלהקת החיל, התקבל למחזור הראשון של בית הספר הדרמטי שליד תיאטרון הבימה שבהנהלת מנחם גנסין, ולמד לצדם של עוד שחקנים נפלאים וחשובים בתולדות התיאטרון העברי כמו שמוליק סגל, מישה אשרוב ושושנה רביד, שנישאה לו כעבור מספר שנים.

מגיל 23 (בשנת 1947) ועד למותו בטרם עת בגיל 46- היה פרידמן שחקן ובמאי בהבימה התיאטרון הלאומי.

אפשר ללמוד על ההספק הרב שלו מרשימה (חלקית!) של עבודותיו:

בין ההצגות בהן שיחק: 'המלט' (1947), 'אותלו' (1950), 'המרד על הקיין' (1954), 'ביקור הגברת הזקנה' (1959), 'אופרה בגרוש' (1960), 'יתוש בראש' (1967) ועוד רבות וטובות.

במקביל להופעתו בתיאטרון, שיחק פרידמן בקולנוע (במיוחד זכור מסרטיו של קישון בתפקידים של מזכיר הקיבוץ האשכנזי ב'סאלח שבתי' וכקובישבסקי הביורוקרט ב'תעלת בלאומליך'.) בסרטיו הרבה להצטלם בפרופיל, כדי לשים את הדגש על "סמלו המסחרי" – הלא הוא חוטמו... כמו כן השתתף בסרטי תדמית וקריין מספר רב של סרטי תעודה ואנימציה.

השתתף כקריין וכשחקן בלמעלה מ-100 תסכיתים ותוכניות רדיו וטלוויזיה (הרבה מהם ניתן למצוא בדף מארכיון קול ישראל), ערבי קריאה, סרטונים וסרטים קצרים, הקליט סדרת תקליטים ותוכניות רדיו. קולו העמוק ועשיר הגוונים אפשר לו לגלם גם בעלים מרומים, גם ליצני חצר וגם רשעים סאדיסטיים.

מיכאל אוהד, שביים תסכיתים רבים שבהם שיחק פרידמן, סיפר על העבודה איתו:

"בעשרים השנים האחרונות עבדתי איתו על מאות תסכיתי רדיו. הוא שיחק הכל – מסקאץ' הומוריסטי של צ'אפק ועד למלך קריאון ב'אנטיגונה', מאריה נזעם ב'מאורעות דוליטל הרופא' ועד ל'מקבת' של שייקספיר. אם שמעתם אותו, דרך משל, מנסה בתפקיד קארנין לשכנע את בנו הפעוט, סרגיי, בקול נוקשה אך ספוג בושה כי אמו מתה; או בתפקיד אב אחר, ליאופולד מוצארט, המנהל את חיי בנו, וולפאנג אמדיאוס, באמצעות הדואר – ניתן היה לשער כי עבד על כל ניואנס קולי במשך שעות רבות. אשליית שווא! מעולם לא הצלחתי לגלות מתי בנה שרגא את תפקידיו; וכל תפקידיו היו בנויים רבדים-רבדים."

פרידמן שימש כעוזרם של במאים אורחים ב'הבימה' (כמו למשל לי שטרסברג), ולאחר שצבר ניסיון החל אף לביים בעצמו. הוא ביים הצגות ממחזאות אירופית (כמו למשל: 'אדון בידרמן' מאת מקס פריש, 1959), כלה במחזאות ישראלית ומקורית ('אכזר מכל המלך' מאת נסים אלוני, 1953, ומחזות של לאה גולדברג, נתן אלתרמן ועוד), ואף מחזות זמר, תכניות אמנותיות, מסכות ומחוות. רבה תרומתו גם בתיאטרון הרפרטוארי אך גם בתיאטראות קטנים יותר כמו למשל "רביעיית מועדון התיאטרון", עבורם ביים מערכונים רבים שאת חלקם כתב בעצמו.

כשנשאל על עבודתו כבמאי הוא העיד "לבמאי יש צורך בעיניים פקוחות ובאוזניים נטויות. ניסיוני כשחקן עוזר לי רבות. אני יודע שבתיאטרון, השחקנים הם העושים את המחזה. לפיכך אני משתדל להביאם לכך, שיראו את ההצגה מנקודת המבט שלי".

הוא תרגם שירים ופואמות מיידיש ופולנית של משוררים רבים (איציק מאנגר למשל), ובעיקר תרגם מחזות זמר כמו 'אוליבר!', 'כנר על הגג' (ליידיש) אך התרגום הידוע ביותר שכתב ביחד עם דן אלמגור הוא 'גברתי הנאווה'. למעשה, התרגום הזה משומש עד היום ברוב התאטראות (כמו למשל בהפקת 2013 בכיכובם של נתן דטנר ושני כהן).

דן אלמגור מספר עוד על מלאכת התרגום המשותפת:

"לפני שהעלינו שורה על הכתב, היה שרגא 'מגלגל' אותה על הלשון' כדברו, כדי לראות כיצד היא מצלצלת. נסיונו העשיר כשחקן וכקריין הוא שגרם לכך שהשחקנים שהשמיעו את הטקסטים הללו, לא נאלצו להיאבק עם משפטים מסורבלים, מילים קשות להגייה ועיצורים דומים הסמוכים זה לזה. כל שורה ושורה שנמסרה להם על ידי שרגא הבמאי עברה תחילה בדיקה ב"מכון התקנים" הפרטי שלו. הוא היה מנסה להשמיע כל משפט בדרך זו או אחרת, תוך שינוי בתחביר, במילים או בהטעמה, עד שהנוסח מצא חן בעיניו."

בשנת 1970 הוזמן להשתתף בהצגה 'שירי החומש' של איציק מאנגר בתיאטרון של אברהם דשא (פשנל), אך נפטר זמן קצר לפני הצגת הבכורה.

פרידמן נפטר מהתקף לב פתאומי בגיל 46. הותיר אחריו רעיה, השחקנית שושנה רביד, ושלושה ילדים.

מיכאל אוהד הספיד את פרידמן:

"שרגא ידידי, הנה ביקשתי להקדיש לך רקויאם - ונכשלתי. איני מסוגל לסלף את דמותך. כתבתי על הקומדיאנט שהכרתי. את הטרגדיות אני משאיר לאחרים. אני מתגעגע למעשיות שלך ולאיחורים שלך, אך יותר מכל אני מתגעגע למשחק שלך. לדידי, אתה חי יותר מרבים שישחקו הערב בתיאטרון וינסו להתבלט. אצלך לא היתה שום בעיה: במקום שבו עמדת אתה - שם היה מרכז הבמה. פחות משבוע לאחר שנפטרת כבר נמצא לך מחליף בהצגת 'שירי החומש'. ההצגה חייבת להימשך. אבל תחליף לא נמצא לך - לא בערב איציק מאנגער, ובודאי שלא ב'הבימה'. לא לפני שנה. וגם לא בעוד עשר שנים. יהי זכרך ברוך."

מקורות והמלצות לקריאה וצפייה:

בראש ובראשונה- האתר שיצרו ילדיהם של שרגא פרידמן ושושנה רביד (ביחד ארכיון תיאטרון הבימה) בהוקרה על תרומתם לעולם התרבות בישראל.

רמי סמו, מנהל מוזיאון ארכיון תיאטרון הבימה, כתב: "ייעדו של האתר, הנצחת פועלם האומנותי של שני יוצרים, שאהבו את עולם התרבות אהבת נפש ושהקדישו לו את מיטב שנותיהם. בד בבד, הוא מספר את תולדות התיאטרון העברי והישראלי, כפי שמשתקף בפעילות העניפה והחשובה של שרגא ושושנה."

הספר "מסך אחרון" שיצא לאחר מותו של פרידמן והוקדש לפועלו רב התחומים.

ערוץ היוטיוב של פרידמן- לשם עלו סצנות וקטעים מתוך הצגות ומופעים, ראיונות ועוד.
'להרוג אותו' - תסכית מאת יהודה עמיחי, בימוי אפרים סטן, 1969
עמוד הויקיפדיה של של שרגא פרידמן.

​